מחשבות על קנאה

"מה פתאום מקנא בו? אני??!".
"אני לא מקנאה לו, אני פשוט רוצה שהוא לא ייצא עם החברים הרווקים שלו".

בין קולגות – מקנא בו, ובין בני זוג – ומקנא לו. לא משנה באיזה קטגוריה אנו מתבוננים, התשובה שנקבל ברוב המקרים היא התחמקות מהודאה "באשמה".

אבל כך זה רק אצל בוגרים. כשאני מתבונן על ניצן בת ה-3, היא לא חוששת להודות - "אני רוצה גם כמו נוי" (אחותה), בין אם זה חיבוק או צעצוע.


רבים מפרשים את הקנאה כרגש של רצון להיות כמו האחר. רצון להיות בעל כישורים כמו האחר.
אולם האמת היא שאם נתבונן פנימה לתוכנו נגלה שאנו מקנאים בתמורה שאותו אדם מקבל (הכרה מהסביבה, הערכה, כסף, וכו') ולא בכישורים שלו עצמם.

קנאה היא רגש אנושי וטבעי. אולם עלינו להבדיל בין קנאה כדבר חיובי לבין צרות-עין.

קנאה חיובית היא קנאת סופרים. זהו סוג של רגש שמניע את ה"גלגלים האפורים" ביותר במוח לחפש איך למתוח יכולות ולהשתפר ביחס לאחר. זהו סוג של תחרותיות אל מול עצמנו כאשר האחר רק הציב נקודה אפשרית רחוקה יותר מהמקום שבו אנו נמצאים.
אתם בטח מכירים את הסיפורים על אנשים שהולכים עם מכשיר מגלה מתכות על האדמה לגלות אוצר שמוחבא מתחת לאדמה? – כך אנו. אין רגש הקנאה מגיע אלא במקום שחשוב לנו, ולכן זהו תמרור שהגענו למקום שרצינו, וכעת עלינו לעצור ו"לחפור" לגלות את האוצר. אבל במקום זה אנו בורחים.

התבוננות על אחרים מנקודת מבט של שיפור עצמי מפיחה חיים חדשים במקומות שכבר ויתרנו.
כמו – השכנים סיפרו שהם במהלך של תכנון טוב יותר של כלכלת המשפחה וכבר הספיקו לצאת מהמינוס ועברו לפלוס. סיפור כזה יכול לפתוח פתח לפעולות דומות אצלנו. כנ"ל עם ירידה במשקל או נסיעה לחו"ל.
יש מישהו שמצליח ליצור לעצמו קידום בעבודה מדי שנתיים. איך הוא עושה את זה? – הוא טוען שהוא משווה את עצמו לחברי כיתה אחרים שלו מהתיכון. בכל פעם שהוא שומע על מישהו שהתקדם, או מרוויח יותר, הוא בונה תוכנית יעדים ופועל.
מישהי אחרת נכנסת לדיאטה בכל פעם שהיא שומעת ש-"ורדה רזתה יפה".


קנאת סופרים היא אכן חיובית אבל יש בה קוץ שחשוב להזהר ממנו – אנו רוצים את התמורה, ולא את הכישורים. לכן, עלינו להשגיח שאנו לא פועלים בכיוונים לא נכונים עבורנו רק כדי להשיג את "המתחרה".
מתיחת יכולות ושיפור חיינו חייב לבוא מתוך בחירה מודעת ועצמאות מחשבתית (המתחרה שבפנים), ולא מתוך "כמו אחרים" (המתחרה שבחוץ). למשל – לקחת להיכנס לחובות כדי לקנות אוטו חדש, או לצאת להרפתקאה של שיפוץ בית יקר ולא הכרחי.

קינאה מסוג אחר היא הקינאה השלילית שהיא - צרות עין. מדוע שלילית? – מכיוון שהמטרה שלה היא להרוס את מה שיש לאחר, בין אם להרוס פיזית ובין אם להרוס בריכולים. צרות עין הוא רגש שלא רק שהוא לא גורם לאף צד למתוח יכולות ולצמוח למקום חדש, אלא אף גורם למתיחות וקונפליקטים.
קינאה כזו בין קולגות באירגון יכולה להביא לחסימות מידע אחד מהשני, ריכולים, הפסקת שיתוף הפעולה בינהם ואף עימות חזיתי. למה? כמו שאמרה פעם א. בוון "קנאה היא לא יותר מאשר להרגיש לבד מול אויבים שמחייכים".

התגובות לרגש הקנאה שונה בין תרבויות – "זה נראה שכשמקנאים, הצרפתי כועס, ההולנדי נהיה עצוב, הגרמני מעדיף להימנע מעימות, האיטלקי לא רוצה לדבר על זה, והאמריקאי מודאג ממה החברים שלו חושבים על זה" (ברייסטון).

בעיני רגש הקנאה הוא כמו אש - ניתן לשרוף איתו יער או לחמם בית ולבשל ארוחה.

יש ברגש הקנאה קסם שלא כדאי לכם לפספס אותו – ברגע שנתייחס לתמורה ולא לכישורים ונשאל את עצמנו איך נוכל להשיג תמורה זהה עבורנו, נפסיק לראות את הבעיה באדם האחר ונתחיל לראות אפשרויות לפתרון בשימוש הכישרונות הייחודיים שלנו.
המעבר בין חשיבה על הבעיה (תלונות וקיטורים) לחשיבה על הפתרון הוא קסם.

אחד הווה, השני מעצב עתיד.

כך אפשר להפוך את רגש הקנאה לכלי אבחון עבורנו לגבי מה שחשוב לנו באמת.
מדהים, לא? – במקום להתנגד לרגש ולא "להודות באשמה", כדאי להודות ואפילו ללכת לחפש אחריו.

ומה בקשר לקנאה זוגית? יש אומרים שאהבה וקנאה הם אחים. מי שלא מקנא לא אוהב. ויש מי שרואה בה שלילית – "לא האהבה עיוורת. אלא הקנאה" (ל. דורל).