אורי,לו הייתה עכשיו כאן הייתי אומר לך מילים הבאות:
התרגלנו לדבר טט-א-טט מה שנקרא אצל צרפתים ,היינו גלוים אחד לשני,פתוחים.דבר נדיר ,לפחות אצלי.דיברנו על הכל ובלי הכנות ובעיקר על העתיד כי העבר שלך לא כל כך חיבבתה.ובזה היינו דומים בנוסף לכך ששנינו גדלנו במשפחות ניצולי , נפגעי ונפצעי השואה.שניינו חווינו את החיה הפצועה הזאת,שנינו הפכנו ליתומים הוליסטיים כאשר חלק מההורים עוד היו כאן,עוד היו בחיים.ועוד אלף דברים שבהם היינו דומים.
ניסיתי לתקשר איתך.הלכתי לים.היו ימים שבאתי אליך לעבודה והיינו קופצים קצת לטייל בשפת הים.לא הצלחתי לתקשר.
קמתי בין שעות 3 ל-4 לפנות בוקר באמונה שגבולות בין כאן לשם מטושטשים ,חיפשתי אותך,רציתי לדבר.לא ,לא קרה.הבנתי שאתה מת,אורי.
ולו הייתה חי ,אורי,הייתי אומר לך שאני מאוד מאוד מתגעגע עליך .
הכל נאצר פתאום למרות שהיה זמן להתכונן ,להכין את עצמי לרגעים הקשים אבל לא ,זה קרה פתאום.לא התכוננתי ולא הספקתי לדבר איתך.הכי מצער.
ילדה בת 10 שאלה "מה זה מוות?" וענתה
"אתם לא יכולים לראות את אלה שאתם אוהבים ואתם לא יכולים לראות את אלה שאוהבים אתכם."
אם זה המוות זה מאוד עצוב וטרגי ,אורי.
...אני עוד מבולבל ,לדבר עליך או לדבר איתך...
ועוד דבר הייתי אומר לך,אורי.
לחיות הרבה שנים זה לא ביג דיל עכשיו .רפואה התקדמה.
לחיות מעניין זאת האמנות ,זה קשה ,זה איסורים ,זה נגד הזרם וזה מה שהייתה.אתה הצלחת לחיות חיים מעניינים בגדול ואפילו גילית לנו את הסוף ההצלחה.
הזכרון ,זה מה שאתה עכשיו אורי.אעשה הכל כדי לשמור אותך כאן וזכרון עליך יהיה יפה ,צלול,פעיל ואנושי.בדיוק כמו שאתה הייתה.
להתראות אורי.
No comments:
Post a Comment